דברי בן דודו של אמיר, אליהו גיא, ביום השנה

 

 

אמיר,

 

    אני ניצב פה מול כולם היום, ליד האנדרטה שהוקמה לכבודך ונושא דברים.

מתוקף היותנו בני דודים, תמיד היינו ככה קצת קרובים. דיברנו פה דיברנו שם- על טיולים, בארץ ובחו"ל על חילוצים וגם על צבא. מאז שנפלת אמיר, רק התקרבנו. מאז אתה איתי, מלווה קבוע לאורך הדרך, שאותה אני עושה במובן מסויים בשביל שנינו.

   אני בחיים לא אשכח את אותו ערב, לפני שנה בדיוק באותו שבוע אימון ברמת הגולן, שבוע לבנון- כך הוא הוגדר בגלל אופי האימונים שבו. חזרנו לבסיס בתום אימון יום בגשם שוטף עם הטנק לבסיס, הגענו והטנק נעצר. יצאתי מהטנק וראיתי את המ"פ מתקרב לטנק. הוא ניגש אלי, עצר לרגע וקרא לי לבוא איתו למשרד. ואנחנו צועדים ככה, בגשם, בשקט ואני עדיין על סרבל מלוכלך משמן, גריז ובוץ ובלב פועמת הרגשה נוראית. אנחנו מתיישבים והוא שותק כמה שניות ואז אומר: "גיא, אתה צריך להיות חזק. אמיר מאיר...".

ואז התחלתי את הדרך הארוכה. הכי ארוכה. כדי להיות אתכם רותם ציפי ודודו ועם כל המשפחה באותו לילה נוראי. מטרמפ לטרמפ ומאוטובוס לאוטובוס לתוך הלילה.

    בדרך אני נזכר בסיפורים, בוויכוחים ואפילו בבדיחות שעליהם דיברנו. נזכר בבר המצווה של יגאל ממש שבוע קודם. איך נפגשנו כולנו- בני הדודים שבצבא- יוני, צביקה, אתה ואני ודיברנו על הצבא. השווינו, התווכחנו, צחקנו ותכננו הלאה. קדימה. סיפרת על הפלחי"ק קצת על המוצב וקיללנו ביחד את הגשם והבוץ.

 

ואני המשכתי הלאה במסלול הצבאי. בקורסים ובהכשרות. אתה יודע, גם בשבילך. ואתה יודע מה, כל כך הרבה פעמים בדרך פשוט הרגשתי אותך איתי. דוחף קדימה זורק איזה חצי חיוך.

    רצה הגורל ומהלך קורס הקצינים, בבה"ד 1 הוקפצנו לעזה- לנצרים ולגוש קטיף. ושם באותה תקופה סוערת וקשה, מי עמד איתנו במחסומים, בצירים ובמוצבים? גבעתי- אתה. כשחזרנו חזרה לבה"ד כדי לסיים את ההסמכה והעניינים נרגעו מעט- מי החליף את מקומנו במוצב- מול חאן יונס? גבעתי- אתה.

ואז חזרנו לסיים את הקורס. ואיתי  חבר'ה שלך מרעננה- מכל החיילות. ועוד חבר'ה שלך בקורס המקביל- קורס קציני חי"ר- מגבעתי. ואז, באחת הפעמים תוך כדי הליכה מהורהרת בבסיס נתקלתי בתמונת מחזור- אחת מבין עשרות התלויות ברחבי הבה"ד. ומהתמונה- של קורס קציני חי"ר לפני שנים- מביט אליי צוער דוד מאיר.

ואתה יודע מה, אני רואה ויודע שהיית שם איתי. בקורס קצינים. כי באנו מאותו בית ומאותו חינוך. אז הייתי שם גם בשבילך.

    ועכשיו אני מסיים את קורס קציני שריון בעוד מספר ימים. ואז, אם ירצה ה', מקבל מחלקת טנקים ולוקח את חלקי בהגנה על יישובי הצפון ומדינת ישראל, אותה משמרת שעליה נפלת. כי עד עכשיו היית שם שנינו. וגם כשאהיה שם אני יודע שגם אתה שם איתי. שומר עלינו מלמעלה. על כולנו

סיימתי, אמיר. אני מצדיע לך.

 

 

                                                  היה שלום ויהי זכרך ברוך.